נשבר.
אני מניחה שאף אחד חוץ מcomsmicBFF לא הולך לקרוא את זה.
את מי מעניין בלוג של ילדה כמוני??
דחויה.
פגועה.
מתגעגעת.
בוכה.
התשובה היא אף אחד.
טוב, אז הכול התחיל אתמול.
כתבתי עליה פוסט.
על אלי.
פוסט בו פשוט שפכתי הכול.
כמה שהיא צודקת.
כמה שהיא חכמה.
כמה שאני אוהבת אותה.
כמה שאני מתגעגעת אליה.
הייתי מוותרת על הכול בשביל שתחזור לדבר איתי.
על הכפר הירוק.
על הספרים שלי.
על אצבע.
כן, זה נשמע מוגזם.
אבל האמת היא, שאני פשוט מאוהבת בה.
לא בצורה של חבר וחברה.
בצורה של החברה הכי טובה שלי.
כתבתי פה הרבה שטויות עליה.
המון.
והייתי עושה הכול כדי שלא יכתבו.
למעשה, אולי אפילו אמחק אותם.
בקיצור, הפוסט נמחק.
כל הרגשות שלי הלכו לפח.
באותו רגע רציתי למות.
מעולם לא רציתי שהיא תקרא לי בבלוג, ובטחתי בה שלא תעשה זאת.
ואני מוכנה להגיד בכל האמון שכך עשתה.
אבל באותו רגע, פשוט קיוויתי שתקרא.
שתבין כמה שאני מצטערת.
כמה שאני אוהבת אותה.
הייתי מוכנה למות בשבילה.
ואני יודעת שהיא אפילו לא הייתה מוותרת על שקל בשבילי.
לא מקמצנות.
משנאה.
ומוצדקת.
אני עשיתי לה כל כך הרבה דברים.
תמרור בפרצוף.
קללות.
ואני שונאת את זה.
אלי..
בבקשה תפתיעי אותי ותבגדי באמון שלי פעם אחת...
תקראי את זה.
אני מבינה שבחיים, אבל בחיים לא תסלחי לי, כי אני עשיתי דברים באמת בלתי נסלחים.
אבל אני רק רוצה שתדעי ותביני שהחיוך שלך חשוב לי יותר מחיי שלי.
שאני באמת ובתמים מתנצלת.
שאני לא מצפה ממך לסלוח לי.
כי אי אפשר.
אני מגעילה אותך.
את שונאת אותי שנאה עזה.
אני יודעת.
אבל אני כל כך מצטערת, על הכול.
על היום בו התקשרת אלי בפעם הראשונה.
שיחקנו במוגובי.
פופטרופיקה.
עברנו הרבה ביחד.
במיוחד את..
החברות בינינו עשתה לך רק רע.
אותי היא הצילה מחיי בדידות.
הראתה לי מה זה לאהוב מישהו.
זוכרת את הצמיד שנקרע לי?
זה היה צמיד החברות שלנו.
כל עוד הוא היה איתי הוא סימן עבורי ביטחון.
מעין בית, מקום מוגן ומוכר.
כשהוא נקרע, את נקרעת מעליי ביחד איתו.
ידעתי כבר הרבה זמן שהוא הולך להיקרע.
בדיוק כמו החברות שלנו.
כי כמה זמן אפשר להמשיך ולהיות חברה של ילדה שרק פוגעת בך?.
את יודעת, אני יכולה לרשום לך הכול.
כל הדברים שיש בך שאני אוהבת.
זה הדברים הקטנים, שייתכן שאת לא שמה לב אליהם, כי הם בעצם את.
את יפה, חכמה, דורשת צדק, בעלת ביטחון עצמי, נחמדה לכולם לא משנה מה, תמיד עומדת לצידי כשקשה, וזה אפילו לא רבע.
זה סיכום כללי, כל דבר יש מיליון סיבות ומקרים.
ילדה, את הדבר בגללו אני ממשיכה לקום כל בוקר מהמיטה.
כי אני יודעת שאסור לי לאכזב אותך, הבטחתי לך שלא אתן לחיים להוריד אותי למטה.
שאמשיך ללכת עם ראש זקוף, לא משנה מה קורה.
וכך אעשה.
כשאהיה לבד בהפסקה ואקרא.
כשאסתובב עם בנים ואהנה מזה.
כשירדו עליי.
כשלא נחליף מילה, למרות שהייתי רוצה להגיד לך הכול.
לא משנה מה יקרה, את לימדת אותי כל כך הרבה.
אני הייתי מוותרת על כל הרגעים האלו בשנייה, רק בשביל שתהיי מאושרת.
אני אוהבת אותך, ואת החיים שלי.
אני אוהבת אותך, בהצלחה בחיים.
הלוואי ויבוא יום, גם אם יהיה ביום האחרון שלך, בו תצליחי לחשוב עליי גם כדבר טוב, ולא רק רע.
;){kind=link}