עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שלום לכולם!
שמי נועה, לא באמת סוזן.
הלוואי והייתי יכולה לתאר את עצמי כך בקצרה, אבל אני לא יכולה, אז תצטרכו להבין איזה מין סוג בן אדם אני בעצמכם! ^^
חברים
snow whiteתיאוRainThese HeavenMagenAprilBe Your Own Hero
The Cheshire Catfrikit so what??me-***פריםעוד מוזרה בעולםDown
my life-mishelLonely guyThe Girl with Two Heartsשקדמאיה נוימןgamer girl
TigerLilyאפרתנערת הגורלcosmicBFFHere To LoveMeshi
Thelse
נושאים
25.11.2016
And as the TV blasts loudly, I shed another tear as I whisper "I wish I was dead"
City of Stars

City of stars
Are you shining just for me?
City of stars
There's so much that I can't see
Who knows?
Is this the start of something wonderful and new?
Or one more dream that I cannot make true?

עולם בלי רגשות

09/05/2016 20:31
Suzan
כתיבה, סיפורים

בוםבום, בום בום, בום בום. הלב שלי דופק כאילו סיימתי לרוץ את ריצת חיי. אבל לא, אני לארצתי. זה יותר מזה. תחושת הריקנות התמידית המרגיעה מתנדפת. זה משהו שבחיים לא הרגשתימחוץ לחלום. הרגשתי... אני מרגיש?! לא, הרי זה לא ייתכן. לא מאז שהמציאו את הצלחת.לא ייתכן. הרי אני לא בחלום. אני יודע שאני לא. אבל בכל זאת אני מרגיש. אני מרגיש הכול.לא, זה לא ייתכן. אולי יש תקלה? כן זה בטח זה. אבל... מעולם לא היו תקלות בצלחת.


בוםבום, בום בום, בום בום. הלב המשתולל שלי ממשיך להפתיע אותי בכל פעימה. אני מבין שכלהזמן הזה עיניי נחו עליה, פעורות והמומות. אני מנסה לנתק אותן ממנה, אבל הן משייטותכל הזמן בחזרה אליה. היא מסתכלת עליי ומחייכת לי. אני מחייך בחזרה. אוי, כמה שאני מעדיףחיוך על פני לחיצת ידיים. הוא כל כך הרבה יותר פשוט. מצחיק אותי שפעם חיוך היה מסמלשאתה שמח. מצחיק אותי? אני שוב מחייך, אבל עכשיו אני מסתכל על המחשב. אנשים בוודאיחושבים שאני רואה סרטון כלשהו, ובאופן אוטומטי חייכתי. אבל אני לא. למה? למה מהרגעשראיתי אותה... למה אני פתאום... מרגיש? כן, אני מרגיש. אוי, אני לא מרגיש טוב. אנימודיע לאחראי שכואב לי הראש, והוא מאשר לי ללכת. גמרתי לעבוד להיום. אני לא יכול להתרכזככה. לא לידה. אני חייב להבין מה קורה לי. עיניה עוקבות אחריי כשאני אוסף את חפצייויוצא.


אנייורד במעלית לקומה שלי, ומנסה לנקות את ראשי. אבל בפעם הראשונה בכל חיי, אני לא יכול.דמותה ממשיכה לקפוץ לי לראש, ואני לא מצליח לעצור את זה. אני חייב לעצור את זה. משהובי חייב להיות לא בסדר. זה אני. זה לא הצלחת. זה לא יכול להיות הצלחת. אני נכנס הביתה,סוגר את הדלת, ונשען כלפיה.


אנילא יודע מה קורה לי. למה זה קורה לי? זה בגללה. היא עשתה את זה. אני חייב להבין. אניחייב לראות אותה. פתאום עיניי נחות על השעון. השעה היא אחת עשרה בלילה. זה אומר שאנייושב פה כבר קרוב לארבע שעות. ודמותה עדיין לא יצאה לי מהראש. הליכה. כן, זה רעיוןטוב. אני אצא להליכה. כך, אני מתקלח בזריזות, מחליף בגדים, ועוזב את הדירה.


ברגעשאני עוזב את הבניין, רגליי מתחילות להוביל אותי בשביל שמעולם לא הלכתי בו. הוא שבילקטן וצר, שעוקף את הבניינים, וממשיך, וממשיך, וממשיך. אני בשממה. אורות הבניינים רקנראים מרחוק. אני לא יודע מה השעה. אני לא יודע איפה אני. כל כך... ריק פה. אני מתיישב,ומסתכל על השמיים. מעולם לא ראיתי אותם ככה. פשוט שמיים מלאים בכוכבים. בלי בניינים,בלי מטוסים, בלי אנשים.


אנימרגיש תזוזה לידי, וכשאני מסיט את מבטי מהשמיים, אני רואה משהו שמפחיד אותי הרבה יותרמחיית טרף. זו היא.


"השמייםכל כך יפים, אתה לא חושב?" בקולה יש משהו שונה. משהו נאיבי ותמים. בום בום, בוםבום, בום בום. שוב היא עושה לי את זה. "למה?" אני שואל מבלי שהתכוונתי כלל."סליחה?" היא מתיישבת לידי. "למה את... כזו? למה את שונה? למה אני מרגישבגללך?!"

לפתעאני מבין את ההשלכות של מה שעשיתי. לא. לא. לא. למה אני כזה טיפש? היא תגיד לכולם.אני אהיה הפריק המקולקל. אני אהיה היצור עם הרגשות. אבל במקום מזועזעת, היא פשוט נראית...מופתעת. היא לא מפחדת ממני. במקום זה, היא שמה את ידיה על כתפיי. "מה זאת אומרת...שאתה מרגיש? גם אתה..." אני קוטע אותה. "מה זאת אומרת, גם אני? למה?! תסבירילי!" אני מרגיש את הפרצוף שלי מתלהט, ואז הדמעות קולחות מעיניי. "בבקשה!אני מתחנן, תסבירי לי מה קורה!" הפעם אני מניח את ידיי על כתפיה, ומנער אותה."אבל... אני לא יכולה." אני מבחין במשהו שנוצץ בזווית עינה, אך היא מיד מנגבתאותו. היא בוכה.


"אתהמבין, אני לא יודעת. אני לא תמיד הייתי ככה. אבל תמיד הרגשתי. למרות שבהתחלה זה לאהיה אמיתי. בהתחלה הכול פשוט היה... חלום." היא משתתקת. "חלום? אבל..."הגלגל במוחי מתחיל להסתובב. אני היחידי שאני מכיר שיש לו רגשות כשהוא חולם. וגם אםלא, ויש עוד אנשים שמרגישים כשהם חולמים, אני לא אדע. כי ברגע שמדברים על רגשות, עלמה יקרה אם הצלחת תפסיק לעבוד, כולם מתחילים לשבח את הצלחת, ולהסביר איזה יצורים מעוותיםהיינו פעם. לפני הצלחת. יצורים שלא פועלים לפי היגיון. עמוק בפנים, הרעיון הזה תמידקסם לי. זו הסיבה שאני עובד במעבדת המחקר. "חלומות כאלה... שהכול בהם חזק, ואמיתי,וכואב...? שיש בהם רגשות?" היא מרימה את ראשה. "כן, כאלה בדיוק." מהאם...? "רגע, אתה מתכוון להגיד שאתה חולם אותם?" היא שואלת אותי בתדהמה."כן, כל לילה. אבל... היום... או שאולי זה היה אתמול... את... ואני... ו..."בום בום, בום בום, בום בום. פעימות הלב שלי רק מתגברות. אני כובש את פניי בידיי."מה קורה לך? אתה חייב להגיד לי! בבקשה, אני חייבת לדעת!" היא מצפה שאניאענה לה? היא לא יודעת? אבל..."טוב. "


"אנימרגיש. הכול. עצב, כעס, שמחה... אהבה." אני מרגיש את פניי מאדימות כשאני אומראת המילה הזו. היא מטה את ראשה ממני, ואני בקושי מצליח לראות שגם היא מאדימה."הכול התחיל... כשנכנסת לחדר. מאז לא הצלחתי להתרכז בשום דבר. הכול היה כל כךמוזר. ואת לא הפסקת להפריע לי! אפילו אחרי שהלכתי, אפילו עכשיו, את לא יוצאת לי מהראש!למה?!" היא מסתכלת אליי, ואז משמיטה את מבטה. "אני מצטערת. זה לא אני. זהלא באשמתי." היא בולעת רוק, וממשיכה. "אתה רואה, גם אצלי הכול התחיל פתאום.ביום שבו באתי למשרד בפעם הראשונה, לראיון. הכול פשוט נחת עליי, והתחלתי לצחוק. המראייןיצא לכמה דקות על מנת להביא עוגות. שמעתי אותו מדבר עם בחור כלשהו. הוא נתן לו את קורותהחיים שלי, והבחור אמר שאני ללא ספק המועמדת הכי מרשימה. באותו רגע התחלתי לצחוק. כשהואחזר, ידעתי שהעבודה שלי." חיוך קל עולה על פניה.


"זההייתי אני." אני הבחור שהיא שמעה. השתרר שקט. אבל זה היה בסדר, כי לא היה צריךלהגיד דבר.

 


למחרת,ציוותו אותנו כשותפים. בעצם, הפכנו ליותר משותפים בעבודה. הפכנו לחברים. שנינו ידענושזה יותר מזה. אבל שנינו פחדנו.


על הלילהההוא לא דיברנו. עד שיום אחד, שוב מצאתי את עצמי משוטט באותו השביל. בשביל שלנו. ידעתישהיא שם עוד לפני שראיתי אותה. "סקרלט." כששמעה את שמה, עלה על שפתיה חיוךקל. "ג'ון." התיישבתי לידה. שנינו ישבנו עם ברכינו מקופלות כלפי החזה."למה?" היא שאלה. "סליחה?", עניתי לה. שנינו חייכנו קלות."למה זה קורה לנו?" היא שאלה, מבט מפוחד על פניה. "אני לא יודע. אבל..."חיבקתי אותה, אוסף אותה אליי. "אבל אני יודע שכל עוד שנינו ביחד, נצליח לפתוראת זה." שתלתי נשיקה קלה על מצחה. היא הניחה את ראשה על חזי. "אני מבטיחה,"היא אמרה. "אני מבטיחה לא לוותר". וכך, חבוקים אחד בזרועות השנייה, נרדמנו.אולי זה היה סוף היום, אבל זו הייתה ההתחלה של משהו גדול.





אז הסיפור הזה הוא ממשימה ישנה בתרבות ישראל, ואני מאוד אוהבת את הסיפור הזה ואת איך שהוא יצא לי, אז קבלו אותו פה.

someonecosmicBFF
cosmicBFF
20/05/2016 18:51
זה היה מרתק. לא עברו הרבה שורות וכבר חשתי צורך עז לדעת את ההמשך.
אני מאוד מקווה שתמשיכי את הסיפור הזה, הוא מאוד מעניין.
התגעגעתי להיות פה.
(K)
Suzan
10/06/2016 09:10
תודה רבה, התגעגעתי לתקשר פה ❤
cosmicBFF
18/06/2016 19:10
גם אני :>
(K)
Suzan
19/06/2016 15:55

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
When you wish

When you wish upon a star
Makes no difference who you are
Anything your heart desires
Will come to you
If your heart is in your dream
No request is too extreme
When you wish upon a star
As dreamers do
When you wish upon a star
Your dreams come true

-Pinocchio-
תאריך פתיחת הבלוג

הבלוג נפתח בתאריך 09.10.2013
הבלוג הקודם שלי נפתח ב - 23.9.2013 ונסגר ב - 08.10.2013