Have you ever felt lonely in a sea of people? |
|
חמודה.
חמודה חמודה וחמודה.
זו מי שאני רוצה להיות.
אני כל כך נוגדת את עצמי של פעם, כשרציתי שהתדמית שלי תהיה קשוחה, כזו שאי אפשר לגעת בה.
זו אף פעם לא הייתה אני.
תמיד הייתי בוכה בקלות, תמיד עמוק בפנים אהבתי שמלות, תמיד אהבתי איפור פשוט כדרך להביע את עצמי, תמיד אהבתי חיבוקים ומגע פיזי, ותמיד כשאהבתי, אהבתי עד כאב.
גם אם העמדתי פנים שלא.
מכיתה א', בכיתה א' התחלתי להיות מישהי שאני לא. התחלתי לסתור את עצמי.
הייתי מאיימת על בנות שהייתי רוצה בחברתן.
הייתי מאיימת על כולם, בעצם.
כשבעצם, כל מה שרציתי זה לשחק בבובות. ושיאהבו אותי.
והיום? היום אני רוצה את מה שהיה חסר לי במהלך כל השש, שבע שנים הארוכות האלו.
אהבה. מכולם. מכל אחד. בכל צורה.
אני מתה למחמאות, ואני צריכה חיבוקים.
היום קשה לי להיות עצמאית וקשה לי להחליט החלטות בלי אנשים שייעצו לי ושיתנו לי אישורים.
כל מה שאני עושה בעצם היום זה לחשוב על החברים שלי, ולמה לעזאזל הם מתייחסים אליי כל כך לא נכון. למה הם צוחקים עליי, למה הם לא מקשיבים לי, למה הם גורמים לי להרגיש שאני צריכה להתאמץ בשביל שהם יאהבו אותי.
אני רק רוצה שיתייחסו אליי כמו שאני מתייחסת אליהם.
אני תמיד מקשיבה להם. אני תמיד אדבר איתם. אני תמיד אתן עצה. אני תמיד אצחק איתם. אני תמיד אקשיב להם. אני אף פעם לא אתן להם להרגיש בודדים. אני אגיד להם שאני אוהבת אותם כמה פעמים שרק צריך.
אבל הם לא עושים את אותו הדבר בשבילי.
אז תגידו לי, זו באמת חברות?
אני מניחה שאני לא יכולה להגיד שסטיתי מהנושא, גם אם זה לא מה שהתכוונתי לכתוב עליו.
כי, בכל זאת, הרגשות והמחשבות שלי כיוונו אותי לזה.
אני כל כך, כל כך בודדה.
גם כשאני מוקפת באנשים, אני בודדה.
אז איך זה שאני, שעושה את כל המאמצים להיות חברה טובה, לא מקבלת את ההתייחסות הזו בחזרה?
|
|
|
|
|
 | לפעמים רגשות מטעים אותנו. לפעמים הם מונעים מאיתנו לראות חצי מהדברים המונחים לנו מול העיניים. אומנם זו הרגשה חזקה במיוחד, אך לא בטוח שהיא נכונה. |
|
 | לרגשות שלי באמת יש נטייה להשתלט עליי, וזה כל כך קשה לראות בבהירות לפעמים... |
|
 | Howdy! Do you use Twitter? I'd like to follow you if that would be okay. I'm absolutely enjoying your blog and look forward to new posts. |
|
| תנסי לדבר איתם, להגיד להם איך את מרגישה, ואז, אם הם ינסו בכל הכוח להוכיח לך שזה לא נכון ועד כמה הם מעריכים אותך, זה אומר שאת בין אנשים טובים. (K) |
|
| את יודעת מה, אני חושבת שזה מה שאני צריכה לעשות. זה פשוט הולך להיות מאוד, מאוד קשה. |
|
 | לא כולם יתנו את מה שאת נותנת. לפעמים את תתני יותר, ולפעמים אחרים יתנו יותר. אני מסכימה עם k (התגובות שלה ושל o תמיד גונבות לי את המילים), אם לא תדברי איתם לא תדעי. לא כולם מביעים את הרגשות שלהם באותה הצורה ויש כאלה שקשה להם יותר להביע רגשות, או שהם פחות מורגלים או אוהבים את זה. בקיצור, אני ממשיכה את התגובה הקודמת ופשוט מחרבשת את זה לגמרי, לדעתי פשוט תדברי איתם. |
|
| בשנים האחרונות אני מצליחה לחבר את עצמי עם אנשים מאוד שונים ממני, ולפעמים השוני הגדול גורם לי להרבה בלבול. העניין הוא שאנחנו אנשים כל כך שונים, שאני לא יודעת איך הם יגיבו, וזה מפחיד אותי מאוד. |
|
| זה מה שמיוחד בנו! זה נורא ההעתקה שיש אצל המון אנשים שפשוט מחקים את הסביבה שלהם. יש לנו מחזור חיים אחד, אני לא רואה צדק בלבזבז אותו על להיות מישהי שאני לא. אנחנו אנשים שונים, נכון. עם תגובות שונות ומחשבות שונות, עד שלא תנסי את לא תדעי. במקרה הכי גרוע, מישהו יגיב לא כמו שציפית או בצורה שתפריע לך, את עדיין יכולה ללכת. את לא חייבת להישאר. ומצד שני, את יכולה להנות מהשוני ולטעום גם צדדים אחרים בחיים |
|
| אני אהיה כנה איתך, מה שכתבת זה משהו שאני חושבת עליו הרבה. אמרו לי לא כל כך מזמן שאני ממש נחמדה כשאני לא עוקבת אחרי חברה שלי. זה משהו שהייתי חושבת עליו הרבה, ולשמוע מישהו אומר את זה היה שוק בשבילי. לא כי לא ידעתי את זה, אלא פשוט כי לשמוע מישהו אומר את זה... זה פשוט... אני אפילו לא יכולה לתאר את ההרגשה שהייתה לי. מאז אני מאוד מפקפקת בחברות שלי ושל החברה הזו, כי אני מרגישה שהיא לא מתייחסת אליי נכון, ושאני לא יכולה להיות עצמי לידה. מה שאני מנסה להגיד זה, שאני ממש עכשיו בשלב של להחליט האם אני נשארת, או הולכת. זו החלטה שתשנה לי את החיים, אבל הפעם רק *אני* יכולה להחליט אותה. ועם כל הבלבול והכאב, זה מה שיפה בזה. |
|
| מאחלת לך המון בהצלחה, וזה באמת יפה כאן אם את רוצה לדבר |
|
|
| ואאווו שיהיה לך המון המון הצלחה!!! |
|
|
;){kind=link}