ליבי נדם |
|
אני מטפסת על ההר,
מנסה לא לעשות צעד נמהר.
צעד ועוד צעד אני בזהירות הולכת,
איזה עלה יבש לפתע אני מועכת.
לאט לאט אני מגיעה לפסגה,
אחרי כל מה שעשיתי על מנת להגיע לראשה.
מרגישה את הרוח נושבת על פניי,
רוצה להישאר שם עד בלי די.
לפתע רגלי על אבן מחליקה,
ותוך כמה שניות מגיעה הצניחה.
אני נופלת מהר, רואה רק את האדמה,
אולי עוד אצליח לראות משהו אחר?
לפתע לקרקע אני מגיעה,
הכול לי כואב.
וזהו, ליבי נדם.
יותר לא אראה כלום לעולם.
|
|
|
|
|
 | הה.. כל כך נגע לי בלב, כמו שזה נוגע לי תמיד. זה מעביר מסר מדהים :] מאיפה את מביאה את זה ? (N) |
|
 | את יכולה בבקשה לא לכתוב כזה-(_) עם אותיות? זו המצאה שלנו וזה ממש לא נעים שלוקחים לנו את זה,אז בבקשה אל תעשי את זה :( (K) |
|
|
|
 | וואו ישלך כתיבה פשוט יפה הלוואי עלי <: |
|
 | ^_^ תודה רבה אני בטוחה שאם תתאמני גם הכתיבה שלך תשתפר ! |
|
|
|
|
|
|
|
 | זה ממש יפה...זה משקף איך אנחנו סוללים לאט את דרכינו לפיסגה ואיך תוך שניות אנחנו באדמה |
|
|
| וואו מדהים ועצוב. אני ממש מתחברת לרגעים האלה שאתה כמעט שם, כמעט הכל אצלך בידיים ואז הכל נעלם,מתפוגג, מתנדף. אני ארשה לעצמי לחטט לך בבלוג עוד קצת ^_^ אה, ודרך אגב, כתבתי המשך לסיפור וחשבתי שאולי תרצי לקרוא. הקטעים כאן נעלמים תוך רגע :/ |
|
| תודה רבה! בשמחה, תרגישי בבית. כמובן!! מיד אקרא!! |
|
|
|
;){kind=link}