בעודי צועדת בשביל המוביל למתחם כיתות ח', פתאום הבנה הכתה בי. ההבנה שזהו, זה היום האחרון לכיתה ח', ושממחר יש חופש. ושכנראה שלא את כל החברים שלי אני אראה בחופש. ואז, היום הפך ליום של פרידה. ניצלתי כל שנייה שהייתי בה עם החברים שלי, כי זהו, זה היום האחרון.
כמה סופני זה היה. זה היה הסוף לתקופה הקשה שעברתי השנה.
אבל זה גם היה התחלה. אני הולכת להתחיל לבחון טוב יותר את החברים שלי, ואת עצמי.
אני לפעמים כל כך שקועה במשהו, שכל הדברים האחרים נעלמים. אני לא אפרט, פשוט כי זה נוגע להכול.
אז זהו.
אני סיימתי את מה שהיה לי להגיד, אז רק אצרף פה משהו קטן שכתבתי על השנה הזו.
Just got home from school for the last time while being an eighth grader.
It feels so weird!
I'm going to miss my friends and my class so much! ❤
I've made a huge transformation this year.
The first half of the year I had a really hard time coming to school, for all sorts of reasons, and so, I was absent a lot, and I missed a lot of classes.
I had horrible grades, and I felt awful, too.
But with the support of my school, my family, and my friends, I was able to catch up, and now I'm in a better place.
Those biggest crises are the ones that eventually become turning points in our lives, and I'm honestly grateful for what this year had taught me, and I'm not talking about school.
So the point of this long story is, of course, to sum up the year for me, but more than that, it's to tell all of you who read this: Never give up.
;){kind=link}