למרות כל מה שעשיתי לה, כל הכעס שלי כלפיה, כל ההעלבות, ההתנהגויות המגעילות.
היא עדיין שם בשבילי.
למרות ששנאתי אותה.
היא עדיין שם בשבילי.
למרות שהיא כל כך כעסה עלי.
היא עדיין שם בשבילי.
למרות שהיא כל כך נעלבה ממני.
היא עדיין שם בשבילי.
למרות שהיא יודעת שהכול היה בכוונה.
היא עדיין שם בשבילי.
והיא תמיד תהייה.
הילה, או כמו שנהגתי לקרוא לך בלי שום סיבה הגיונית, בי, אני אוהבת אותך ומעריכה אותך.
את חברה מדהימה ואני אף פעם לא אשכח אותך, ואת מה שעשית בשבילי, ואיך שתמיד היית שם בשבילי.
לתמוך, לעזור.
את מדהימה.
ואני תמיד, אבל תמיד, אוהב אותך מאוד!
אז לקוראי הבלוג שהם לא הילה, אלי או קרן, הילה הייתה החברה הכי טובה שלי מכיתה א' עד ג'.
עד שקרה משהו שאולי אספר בהזדמנות אחרת.
היא מדהימה.
היא תומכת.
היא מקשיבה.
היא מצחיקה.
היא חמודה.
היא החברה האידיאלית.
אבל אני, ברוב טיפשותי, איבדתי אותה למשך שנתיים שלמות.
אומנם שנתיים בהם הכרתי את החברה הכי טובה שלי כיום, אבל בכל זאת.
איבדתי אותה.
ורק השנה חזרנו להיות חברות.
ואני מקווה שנישאר חברות עוד הרבה זמן.
;){kind=link}